החלטה בתיק ת"א 45434-04-12

1.         עניינה של החלטה זו הינה בקשת הנתבעים  (להלן: " המבקשים") להורות לתובעת (להלן: המשיבה") להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ- 15,000 ש"ח וזאת  בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט עפ"י סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: " חוק החברות") ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

2.         המשיבה הינה חברה "בערבון מוגבל" אשר תבעה את המבקשים בשל הטענה כי אלו הפרו חוזה שנכרת בין הצדדים וכן לא שילמו בעבור עבודות שבוצעו על ידה בבניין בו נמצאות דירותיהם. טוענים המבקשים כי  בשונה ממצב בו המשיבה הינה אדם מן היישוב, הרי שמקום בו המשיבה הינה חברה- ברירת המחדל היא חיובה בהפקדת ערבות לשם הבטחת הוצאות המבקשים בהליך. לטענתם, הוראות החוק ופרשנותן בידי הפסיקה, קבעו כי בהתקיים שני תנאים מצטברים- הוכח כי המשיבה הינה חברה אשר אחריותה מוגבלת וכן המבקש ביקש מביהמ"ש להורות על הפקדת הערובה- הרי שקיימת חזקה לפיה יש לחייב את החברה בהפקדת הערובה כמבוקש.

3.         בנוסף, טוענים המבקשים כי מקום בו  מתקיימת חזקה זו, הרי שהנטל לסתירתה, קרי- ההוכחה לכך שיש באפשרות המשיבה להיפרע מתשלום הוצאות המשפט במידה ויפסקו לחובתה- חל על המשיבה.

במקרה דנן טוענים המבקשים כי המשיבה הינה חברה אשר אינה מחזיקה בנכסים משמעותיים ואשר הינה אך כסות לפעולותיו של המשיב הפורמלי. זאת, בנוסף לידיעתם של המבקשים כי המשיבה היתה מצוייה בקשיים כלכליים מובילים יחדיו למסקנה המתבקשת, לפיה  קיים חשש ממשי באשר ביכולתה של המשיבה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט במידה ותדרש לכך.

4.         באשר  לגובה הערבות, טוענים המבקשים כי אמנם סכום התביעה איננו גבוה, אולם יש לקחת בחשבון, בקביעת סכום הערבות, את אופיו של ההליך, אשר נובע במישרין מכך שקיימים ארבעה נתבעים ולפיכך הוצאות הגנתם עולות בהתאמה וכן את האפשרות שניהול ההליך יחייב העדת מומחים. כן, טוענים המבקשים כי על אף שהפרויקט הסתיים לפני כשנתיים, התביעה הוגשה אך כעת- דבר אשר מקשה על המבקשים לערוך את הגנתם.

5.         לבסוף, מבקשים המבקשים מביהמ"ש ליתן דעתו לסיכויי התביעה הנמוכים, באשר לטענתם זו מסתמכת על חוזה שזויף בידי המשיבה וכן על כך שהמשיבה הסתירה מביהמ"ש מסמכים קריטיים להבנת הדברים לאשורם.

6.         מנגד, טוענת המשיבה כי המבקשים לא הציגו כל בדל ראיה , כנדרש בבקשה להפקדת ערובה, לכך שהמשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות- המבקשים לא הראו כי על החברה רובצים חובות כלשהם או כי היא מצויה בקשיים כלכליים ואין בבקשה כל מסמך התומך בטענת המבקשים- טענה אשר הינה סתמית ביותר.

לצורך הוכחת הטענה כי אין המשיבה מצויה בקושי כלכלי, צורף לתגובה מסמך מטעם רו"ח של המשיבה לפיו "החברה משלמת את תשלומיה לשלטונות המס, מע"מ והמוסד לביטוח לאומי במועד, ואין לה חובות כלפיהם. 2. ההמחאות שניתנות על ידה מחשבונות הבנק שלה מכובדות ע"י הבנקים."

7.         המשיבה טוענת כי אינה נדרשת להחזקת נכסים כלשהם על מנת שתהא זכאית לזכות הגישה לערכאות ולקבלת יומה בפני ביהמ"ש וכן כי אין באופי ניהול ההליך מאומה כדי להגדיל את גובה ההוצאות, שכן המחלוקות הכספיות הן בין המשיבה למבקשים 1 ו-2 כצד אחד לתביעה וכנגד המבקשים 3-4 כצד שני לתביעה.  זאת ועוד, לגבי דידה- סיכויי הצלחת התביעה הינם גבוהים וזאת מאחר ולמבקשים טענות הגנה קלושות בלבד. כן, טוענת המשיבה כי איננה כסות פורמלית לפעולות המשיב כי אם ישות משפטית עצמאית אשר פועלת כחברה קבלנית במטרה להשיא רווחים למשיב, אשר הינו בעל המניות בה.

8.         בכל האמור לטענות המשפטיות של  המבקשים, משיבה המשיבה כי ההלכה קובעת שבבואו של בית המשפט להכריע האם לחייב תובעים בהפקדת ערבויות, יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות כנגד זכותו של הנתבע לקבל שיפוי מלא בגין הוצאותיו במידה והתביעה נגדו תדחה. לטענתם, שיקולי ביהמ"ש הינם רחבים ובמקרה דנן, לאור סיכוייה הגבוהים של הצלחת התביעה, הזכות החוקתית בגישה לערכאות ובהסתמך על מצבה הכלכלי היציב של החברה- יש לדחות הבקשה.

9.         בתשובה לתגובת המשיבה, הגישו ביום 18/6/12 המבקשים את תשובתם. בתשובה, טוענים המבקשים כי הצהרת המשיב לפיה המשיבה עומדת בכל התחייבויותיה הינה שקר, שכן ביום 5/3/12 ניתן כנגדה פס"ד של בית משפט השלום בראשל"צ בתיק ת"א 1539-09 (להלן:  "התביעה בבימ"ש השלום בראשל"צ") , לפיו עליה לשלם לתובעים בתביעה ההיא  סכומים שונים. לטענת המבקשים , מבירור שערכו עם ב"כ התובעים באותה תביעה, המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה, לא שילמה הסכומים אשר נפסקו לחובתה ועקב חוב זה הוטל עיקול על ביתו של המשיב דנן. לתשובתם, צרפו המבקשים העתק מפסה"ד וכן נסח טאבו ובו רשום העיקול הנטען.

דיון והכרעה

10.          סעיף 353 לחוק החברות קובע- "353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג- 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט.

הנחת היסוד הגלומה בהוראות סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחויב בהן.

11.        עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה- תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצעת במס' שלבים, כאשר השלב הראשון הינו בחינת מצבה הכלכלי של החברה ואילו השלב השני, לאחר שנקבע כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, הינו הבחינה האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו, כאשר הפטור מן החיוב הינו החריג.

נקבע כי בשלב הבדיקה השני, כחלק מן הבדיקה שעורך ביהמ"ש, יש אפשרות לבחון אף את שאלת סיכויי ההליך. כך, במידה וסיכויי הצלחת התביעה הינם גבוהים ביותר, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות המצדיקות שלא לחייב בערובה.

יש להבהיר כי בשלב בדיקה זה, נטל ההוכחה מוטל על כתפי החברה- המשיבה,  להראות מהן הנסיבות אשר בגינן מוצדק שלא לחייב את החברה בהפקדת הערבות. עוד מובהר, כי הפסיקה קובעת  שבשלב זה לא ראוי להיכנס בהרחבה לשאלת סיכויי התביעה ויש להיזקק לכך רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. (לעניין זה ראה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ).

12.        בנוסף, בהלכה הפסוקה נקבע כי סעיף 353 לחוק החברות, כאמור לעיל, מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת- חברה- בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד.